מורכבות ואתגרים משפחתיים בגיל ההתבגרות

גיל ההתבגרות (מוגדר מגיל 10.5 ועד ל-29) הינו גיל בו חלים שינויים משמעותיים בחיי המתבגרים. שינויים פיזיים, מיניים, קוגניטיביים וחברתיים, אשר אינם מתקיימים בסנכרון אחד עם השני, ומגיעים לבשלות ואינטגרציה בגיל 18 לערך.

מטרתה של תקופה זו, להכין את הילד לחיי אדם בוגר, להתמודדות עצמאית בעולם, ליציאה מן הבית, ולאפשר לכל השינויים להתרחש תוך גיבוש הזהות העצמית: לדעת מי אני, מה אני חושב על עצמי,  מי הם הוריי, מה הייתי רוצה לעצמי ועוד.

בפועל, נראה מתבגרים מבולבלים, סוערים, מתפתחים, חכמים, עצמאים, תלותיים, ולמעשה, לא פעם, על גבול אי השפיות הנורמטיבי (דכדוך, הסתגרות, אופוריה עם חברים, הכאבה לגוף – פירסינג, חיתוכים, חוכמה, ווכחנות, נטייה לאידיאולוגיה, יצירתיות ללא גבולות ועוד). למולם, עומדים ההורים במהלך "משבר גיל הארבעים", העסוקים בבחינת החיים שלהם (מידת שביעות הרצון, שאלות על זוגיות ועוד), לעיתים, בכניסה לקריירה שנייה, טיפול בהוריהם המזדקנים, לעיתים, עם תינוק שזה עתה נולד, ותמיד - בחוויית ה"קן המתרוקן" - הילדים עוזבים את הבית. קודם רגשית ואחר כך פיזית.

תקופה זו מעמידה את ההורים במבחנים. המתבגר כבר לא צריך את כל העזרה הפיזית, וברמה הרגשית, בוחר לשתף את חבריו, ולתת ערך רב יותר לדבריהם, על פני אלו של הוריו.

ביטויי עצמאות אלו, המלווים לא פעם בחוצפה ומעשים פזיזים, כחלק מהקושי להיפרד, משאירים הורים רבים בחוויית תסכול ואבל על הילד ההולך ומתבגר, וחוסר אונים למול מעשיו ולמול הפיחות ההולך ומתרחב במעמדם ומשמעותם בחיי היום יום של המתבגר.

בעיני ד"ר עלי כץ: "משימת הילד היא להתבגר, ומשימת ההורים היא להתגבר" על הנטייה לתת עצות והכוונה, להימנע מהגנתיות יתר על המתבגרים, כדי למנוע מהם תסכולים, וכך לאפשר למתבגר למצוא את דרכו בעצמו.

תפקידם של ההורים הוא לתת תמיכה ולעזור במקומות בהם "נפל" המתבגר, כל זאת תוך נוכחות הורית משמעותית הן בזמן והן רגשית, עם שימת גבולות מושכלת וגמישה, דוגמא אישית ראויה ועמדה הורית מובנת ובהירה, קודם להורה, ואחר כך למתבגרים.

המתבגר מצידו, צריך להתגבר על המוכר לו – עזרה ותמיכה הורית, ולהתאמן בלהיפרד, להיות עצמאי, ולמצוא את הקשרים עם בני זוג וחברים מחוץ לבית.

מרכז מהות הוקם על מנת לתת תמיכה, יעוץ וטיפול להורים ולמשפחה כולה כמענה לתקופה מורכבת זו.