האהבה הזו דומה וגם שונה מהאהבה לילדנו הטבעיים

הורי האומנה בני 40

הורים לילדות בנות 9 ו- 7


לפני כמעט שנה, פנו אלינו מסאמיט להציע לנו שידוך. הם אמרו שהוא סבל מהזנחה והיה חשוף לאלימות עקיפה על רקע סכסוך הורי. בן 3, לא מדבר, לא גמול ובאבחון עלו בעיות רגשיות ואינטליגנציה גבולית. נבהלתי, בעלי אמר: רצית לתת בית לילד שאין לו. יש פה ילד בלי בית. מה הדילמה? אחר כך דיברנו עם משפחת אומנת החירום שהוא שובץ אליה, והבנו שזה זה. בת ה-9 שלנו (אז 8) התלהבה מהרעיון והכינה לו ציור של קשת-בענן עם ברכה לחדר, שבה היא כתבה שהיא יודעת שיהיה לו קשה, אבל היא מאמינה בו.


בת ה-7 (אז 6) אמרה שהיא מתכוונת לקנא. וכך היה. לפחות בהתחלה, אחת אימצה אותו ותפקדה כמעט כמו אמא נוספת, והשנייה דחתה אותו ומחתה בדמעות על כל אובדן של תשומת לב שהפסידה בגללו. אחרי כמה חודשים זה התחלף, ואז שוב התחלף, ואז התאזן והיה נראה כל כך נורמלי וטבעי שלא האמנו. איך היה לנו? בעיקר היה לנו המון מזל. ילד זה לא משהו שבאמת אפשר לסכם במילים על דף, אבל ברור לנו שהוא נועד לנו, ואנחנו נועדנו לו. קיבלנו ילד מלא שמחת חיים טבעית, כל הזמן מבסוט, נבון מאוד, סתגלן בצורה בלתי רגילה ובעיקר טוב לב, חם ומאיר, כזה שכולם מתאהבים בו מיד.


את הגמילות, 4 במספר, עברנו בקצב מדהים וגם שנת הלילה הפכה רציפה מאוד מהר, ובאופן כללי בכל תחום התפתחותי שהיה בו פער, נדהמנו מקצב הלמידה וההתפתחות שלו וחווינו נחת. אבל גם אנחנו וגם הוא עבדנו למען זה ממש קשה וכל יום, בצעדים קטנים ומדודים. כל שגרות היום יום- מאוכל, דרך מקלחת ועד השינה, הצריכו מאיתנו חשיבה יצירתית, תיווך, חשיפה הדרגתית והמון הכלה.


אחרי ההסתגלות הראשונית, דווקא כשהיה לגמרי ברור שהוא מרגיש בטוח ממש, הגיעו התפרצויות הזעם, שהיו ממושכות ועוצמתיות יותר מכל דבר שהכרנו ואנחנו היינו הרבה פעמים חסרי אונים. דווקא הבנות, עזרו לו המון פעמים ולפעמים עזרו לנו להבין אותו. מה שהיה ברור לנו כל יום וממשיך להיות ברור כל רגע ורגע, זה שלא משנה כמה קשה, זה שווה את זה. הילד הזה, הכניס לנו כל כך הרבה אור הביתה, כל כך הרבה שמחה ואהבה.


האהבה הזו דומה וגם שונה מהאהבה לילדנו הטבעיים. הבן שלנו עוד מעט בן 4 ויכול להיות שיום אחד הוא לא יהיה שלנו יותר, אבל הזכות שיש לנו לתת לו בטחון שיאפשר לו לצמוח ולגדול, הלמידות שהוא מביא לנו והרווחים שהבנות שלנו קיבלו- שיעורים באמפטיה, בנדיבות, בפתרון סכסוכים ושיתוף פעולה- ממלאים את ליבנו. היום, הילד האהוב הזה, הוא לגמרי חלק מהמשפחה שלנו, אנחנו נוהגים לארח והרבה, להיפגש עם כמויות גדולות של חברים, לנסוע להמון מקומות, לישון לעיתים קרובות בטבע ומקפידים על ארוחת ערב משפחתית. הוא איתנו בהכל, זורם עם כל המנהגים המשפחתיים ומרגיש לגמרי חלק. בעוד פחות משבועיים הוא בא איתנו לחופשה המשפחתית ביוון ובפסח כבר קנינו לכולנו כרטיסים לתאילנד. שיהיה לכולנו בהצלחה 😊




31 צפיות

פוסטים קשורים

הצג הכול